פסק-דין בתיק ע"פ 18910-11-11

1.         המערער הורשע על פי הודאתו באי קיום צו בית המשפט, עבירה לפי סעיף 210 לחוק           התכנון והבניה תשכ"ה - 1965.

2.         על פי עובדות כתב האישום, בהן הודה המערער, ביום 15/12/03 הוא נדון והורשע בתיק עמ"ק 20268/03 (בית משפט השלום בצפת), בביצוע עבודות בניה ושימוש חורג במבנה, ללא היתר. במסגרת גזר הדין ציווה עליו בית ה משפט להרוס את המבנה הבלתי חוקי תוך שישה חודשים, קרי עד ליום 15/6/04 ולהפסיק את השימוש החורג, בתוך 3 חודשים ממתן גזר הדין. למרות האמור, במהלך שנת 2009 התברר כי המערער לא קיים את צווי בית המשפט, לא הרס את המבנה ולא הפסיק את השימוש החורג, אף שלא קיבל היתרים כדין, במהלך תקופה זו.

3.         מדובר בבניית סככה בשטח של כ - 50 מ"ר הבנויה מקונסטרוקציית פלדה וקירוי פח ושימוש חורג במבנה זה.

4.         בית המשפט קמא גזר על המערער בעקבות הרשעתו קנס בסך -. 75,000 ש"ח או 30 ימי מאסר תחתיו, 6 חודשי מאסר על תנאי וחייבו לחתום על התחייבות בסך 75,000 ש"ח, להימנע מביצוע עבירה.

5.         המערער הגיש ערעור על הכרעת הדין, בה נטען, בין היתר, כי לא קיבל את כתב האישום ולא הבין במה הודה. במהלך הדיון חזר בו ב"כ המערער מן הערעור על הכרעת הדין, משהוברר כי טענות המערער בעניין זה היו חסרות בסיס. הערעור כעת מצומצם לבחינת חומרת העונשים שהוטלו על המערער.

6.         לטענת המערער, החמיר עימו בית המשפט קמא יתר על המידה, כאשר גזר עליו קנס כה גבוה. לתמיכה בטענה זו הפנה ב"כ המערער לפסקי דין, בהם נגזרו עונשים קלים יותר בנסיבות דומות לאלו שבענייננו.

7.         ב"כ המשיבה ביקש לדחות את הערעור. לטענתו, מדובר בסככה ששימשה את המערער לאחסון בלוני גז, שימוש הטומן בחובו סיכון לא רק למערער עצמו אלא גם לסביבתו. עוד ציין ב"כ המשיבה לחומרא, את העובדה שהמערער לא קיים את הצו במשך שנים רבות וביצע את העבירה לצורך פרנסתו. במקרים אחרים, כך נטען, עותרת המשיבה לעונשי מאסר בפועל, ואילו כאן - רק משום שהודה המערער בביצוע העבירה, לא נתבקש עונש כזה.

ב"כ המשיבה הוסיף כי המערער לא קיים את הצו גם לאחר פסק הדין של בית המשפט קמא והוא ממשיך בשימוש החורג בסככה.

8.         במהלך הדיון הצהיר ב"כ המערער כי השימוש בסככה הופסק והביע נכונות מרשו לפעול כדי להורסה. מנגד, הסכים ב"כ המשיבה כי אם יתברר שהסככה אכן נהרסה בתוך פרק הזמן שיוקצב לכך, הוא יסכים להפחתה מסוימת בקנס, אף שלגישתו בית המשפט קמא כבר הקל עם המערער, כאשר לא דן אותו למאסר בפועל.

9.         לאחר הסכמה זו נדחה המשך הדיון בערעור, בכדי לאפשר למערער לבצע את ההריסה, אולם גם כיום לא קיימת תמימות דעים בין הצדדים האם בוצעה ההריסה באופן מלא.

דיון ומסקנות :

10.        עבירה של אי קיום צו בית המשפט, המורה על הריסת מבנה בלתי חוקי, הינה עבירה חמורה, הפוגעת באינטרס הציבורי ובסדר הציבורי.

11.        ככלל, בנוגע לעבירות בנייה, המדיניות הינה לנקוט בדרך מחמירה.

בעניין זה ניתן להפנות לדברים מתוך רע"פ 2809/05 טסה נ. מדינת ישראל, שם סקר בית המשפט את המדיניות בעבירות תכנון ובנייה כדלקמן:

"ראו גם ע"פ 9178/85 הועדה המקומית לתכנון ולבניה גליל מזרחי נ' אבו נימר, פ"ד מא(4) 29, 31 (השופט - כתארו אז - אלון): "לצערנו, הפכו עבירות נגד חוקי התכנון והבניה לחזון נפרץ, ורבים גם טובים איש הישר בעיניו יבנה. זוהי פגיעה חמורה וקשה בשלטון החוק, המזולזל לעין השמש, ואין איש שם אל לב לאזהרות הגורמים המוסמכים ולפסקי הדין של בתי המשפט". למרבה הצער, אף שחלפו עשרות שנים, הדברים לא השתפרו, ואדרבה, הפקרות שהיא בחינת מכת מדינה פשתה והלכה. ראו לענין זה דברי השופט (כתארו אז) חשין ברע"פ 4357/01 סבן נ' הועדה המקומית "אונו", פ"ד נו(3) 49, 59: "אכן כן, תופעת הבניה הבלתי חוקית הפכה מכת-מדינה - ברבות השנים צירפה עצמה מכה זו... לעשר המכות"; בא כוח המדינה הפנה לדו"ח ועדת החקירה הממלכתית לבטיחות מבנים (ועדת זיילר) 223-221, באשר להתפשטות הנגע של עבריינות בניה, עד שבית המשפט כמעט נדרש "להתנצל" על הענשתו. ואולם, אין בתי המשפט צריכים להתנצל על מלחמה בנגע, שכיסה את הארץ, לעתים עד כדי כלימה; אדרבה ואדרבה, כל הלוחם, הרי זה מבורך".

(ראה בעניין זה גם רע"פ 1918/12 עלי חאלד נ. מדינת ישראל).

12.        הדברים נכונים ביתר שאת, כאשר מדובר במי שהורשע כבר בביצוע עבירה על חוק התכנון והבנייה, נדון לעונשים בגינה וכעבור זמן מתברר כי לא פעל כדי לקיים את צווי בית המשפט, ממשיך להחזיק במבנה הלא חוקי ולעשות בו שימוש חורג, לאורך שנים.

13.        בעבירות של הפרת צווים שיפוטיים בתחום התכנון והבנייה, כבר נפסק, כי ככלל, יש להטיל עונשי מאסר בפועל, וזאת נוכח הצורך להיאבק בעבירות של בנייה בלתי חוקית, שזה מכבר הוכרו כ"מכת מדינה" ונוכח הפגיעה החמורה בשלטון החוק, הנגרמת כתוצאה מהפרת הצווים (ראה רע"פ 8571/09 ברנס נ. מדינת ישראל ורע"פ 11920/04 נאיף נ. מדינת ישראל).

14.        בענייננו, לא הרס המערער מבנה בלתי חוקי שנתגלה עוד בשנת 2003, קרוב לעשור הוא משתמש במבנה ועושה בו שימוש חורג, המסכן את הבריות. בנסיבות אלה, העונשים שהוטלו על המערער, ואשר אינם כוללים מאסר בפועל, אינם חמורים יתר על המידה ואינם סוטים ממדיניות הענישה הנהוגה, באופן המצדיק התערבותה של ערכאת הערעור.